יצר הטוב ויצר הרע

  • בראשית ו’:9 – י"א:32
  • ישעיהו ס"ו:1-24
  • האגרת הראשונה לכיפא ג’:18-22

בראשית ח’:6-12 – ו וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. ז וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. ח וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ–לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. ט וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה–כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה. י וַיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה. יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. יב וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד.

גיליתי משהו מאד מעניין כאשר קראתי פסקה זו. לפני שנח שלח את היונה הוא שלח את העורב. שים לב שהעורב לא חזר אלא הוא עף הלוך ושוב מעל הארץ עד שיבשו המים. כפי שאני מבין את הכתוב העורב עף לפחות שבוע מבלי לנוח או לאכול.

העורבים הינם עופות טמאים, כלומר היו רק שנים מהם על התיבה, ואחד מהם שלח נח. על מנת להתרבות זה שנח שחרר היה צריך לפגוש, מתישהו, את העורב השני שהיה עדיין בתיבה. האם עורב יכול לשרוד שבוע שלם ללא מזון וללא מנוחה תוך מעוף מתמיד? לא, הוא לא יכול. אף על פי כן, העורב, כפי שאמרתי, הינו ציפור טמאה, הניזונה מנבלות. ככזו, הוא ללא ספק מצא מזון ומנוחה על אלפי הפגרים של בעלי החיים ובני האדם אשר התנפחו וצפו על המים, ולכן לא היה לו צורך לחזור לתיבה.

היונים לעומת זאת הינן ציפורים כשרות. הן אינן ניזונות מפגרים, לכן היונה ששלח נח לא היתה יכולה להתקיים משום שלא היה מזון או מקום לנוח עליו, ולכן היה עליה לחזור לתיבה.

קיים כאן שיעור רוחני גדול אותו עלינו ללמוד. זכור שהיו על התיבה בעלי חיים כשרים וטמאים, אשר חיו יחדיו. זכור גם שהשם חילק כל דבר בעולם לשתי קטגוריות: כשר (טוב) או טמא (רע). לצערנו, גם בנו המאמינים בישוע המשיח נמצאות שתי הקטגוריות.

האגרת אל הרומים ז’:18 – כִּי יָדַעְתִּי אֲשֶׁר־בִּי בִּבְשָׂרִי לֹא יִשְׁכֹּן טוֹב כִּי רֹצֶה אֲנִי לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְלֹא אֶמְצָא׃

שאול תיאר את שני היצרים שלנו אשר נמצאים במלחמה בלתי פוסקת אחד עם השני. מתחולל מאבק בתוכנו בין הטבע הישן שלנו (בשרנו) והטבע החדש שלנו (הרוח שנולדה מחדש). העורב יצא לעולם מלא במוות אך עבורו זו הייתה חגיגה. הוא עף הלוך וחזור מעל פני הארץ וזלל נבלות. זוהי תמונה של הטבע הישן שלנו אשר אוהב את דברי העולם הזה ורוצה להתענג עליהם, אולם מה שיש לעולם להציע הוא רק מוות. מצד שני היונה מסמלת את הטבע החדש שלנו. היא לא מצאה שום דבר בעולם ששווה לנחות עליו, שום דבר מושך או מעורר תאבון, ולכן היא חזרה אל הבטחון וההגנה שבתיבה (ישוע המשיח).

כמאמינים, אנחנו בעולם אך איננו שייכים לעולם. איננו אמורים למצוא שום דבר מספק בעולם זה. העולם זקוק לנו יותר מאשר אנו זקוקים לו. לפיכך, עלינו להשתמש בעולם כמקפצה על מנת לזכות באבודים (הלא מאמינים), לעזור להם לבוא לאמונה בישוע המשיח ולהוציאם מעולם של שקרים אל האמת.

עבור העורב עולם מת וגוסס היה מושך והוא רצה להישאר מחובר אליו. אולם היונה זיהתה שאין לה מקום בעולם, היא מצאה מנוחה רק בתיבה.

עם איזו ציפור היית רוצה לקשור את חייך?

facebooktwittergoogle_plusredditpinterestlinkedintumblrmail