מנודה ממלכות השמים

  • ויקרא י"ב:1 – ט"ו:33
  • מלכים ב’ ד’:42 – ה’:19, ז’:3-20
  • הבשורה על פי מתתיהו ח’:14
  • האגרת אל הרומים ו’:9-23

ויקרא י"ב:1-2 – א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֹאתָהּ תִּטְמָא.

רבים תהו בעבר ואף כיום מדוע אישה הופכת לטמאה לאחר לידה. דבר ראשון עלינו לזכור שטמא אינו אומר לא קדוש. הכוונה היא שהאם אינה יכולה להיכנס למשכן או לבית המקדש או לקחת חלק בטקסים שהתקיימו בו. קיימות מספר סיבות מדוע הופכת היולדת לטמאה, אולם אני מאמין שאחת מהן היא בעלת המשמעות הגדולה ביותר.

לידת תינוק כרוכה בשפיכת דם, דבר שתמיד גרם לאישה להפוך לטמאה כפי שאנו לומדים מחוקי הנידה (ויקרא ט"ז:19-30). אולם במקרה של וסת חודשית רגילה האישה טמאה במשך שבעה ימים בלבד, בעוד לאחר לידה, במקרה זה של בן זכר, היא טמאה במשך שלושים ושלושה ימים. כל זה מביא אותנו לסיבה השניה שאני מאמין שהיא זו החשובה יותר.

האגרת אל הרומים ה’:12 – לָכֵן כַּאֲשֶׁר עַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם וְהַמָּוֶת בְּעֵקֶב הַחֵטְא וְכֵן עָבַר הַמָּוֶת עַל־כָּל־בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם חָטָאוּ׃

שאול מביא לנו כאן את הדוקטרינה של החטא הקדמון. אדם וחוה חטאו ובאותו הרגע נכנס החטא לעולם. מאז והלאה האדם קולל להיות חוטא מטבעו, דבר שיעבור לכל הדורות הבאים. החטא כמובן הביא גם את המוות לעולם. דרך מותו ותחייתו של ישוע המשיח, הוא ניצח את קללת החטא והמוות ותלה אותו על הצלב. אף על פי כן מעשה זה לא שינה את טבע האדם, כפי שאמר לנו דוד בתהילים:

תהילים נ"א:7 – הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.

בפסוק זה טמונה הסיבה מדוע אישה הופכת להיות טמאה למשך שלושים ושלושה ימים לאחר לידת בן. משום שבכל פעם שאישה יולדת היא מביאה לעולם חוטא נוסף.

הפרשן S.H. Kellogg כתב בנוגע לכך: " לפי תפיסת התורה, בעת לידת ילד, הקללה המקורית המיוחדת נגד האישה מגיעה לשיא ולידי ביטוי באופן המושלם ובעל המשמעות הרב ביותר. מאחר ושיא הרוע של החטא, אליו הביאה את כל הנשים מאז ועד עולם האישה הראשונה, בחטא הראשון, בא לידי ביטוי באופן הקיצוני ביותר על ידי כך שכעת, בעזרת הכוחות שניתנו לה לטוב ולברכה, יכולה האישה להביא לעולם רק ילד של חטא."

ויקרא י"ב:5 – וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה.

מדוע אם כן, כפי שאנו רואים מפסוק זה, האישה טמאה במשך שישים ושישה יום כאשר היא יולדת בת? האם השם שוביניסט? חס וחלילה!! לאחר לידת בת נמצאת האישה במצב של טומאה במשך שישים ושישה ימים משום שלא רק שהיא הביאה לעולם אדם חוטא נוסף אלא גם את מי שבסופו של דבר תלד ילדים בעצמה ובכך תביא לעולם חוטאים נוספים.

כעת הייתי רוצה לדבר על נקודה מעניינת מפרשת מצורע:

ויקרא י"ד:1-3 – א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. ג וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ.

המצורעים היו מנודים ונחשבו לא רק לטמאים, אלא שגם הצרעת נחשבה כמייצגת את החטא. ההקבלה הראשונה שאנו רואים מבוססת על העובדה שאסור היה על המצורע להיכנס למחנה. גם לנו אסור להיכנס לממלכת השמים (מחנה האלוהים) עם החטא עלינו. אנו נחשבים לטמאים, מצורעים ומנודים ממלכות השמים.

ההקבלה השניה שאנו רואים היא שהכהן היה צריך לצאת מהמחנה על מנת להכריז על המצורע נקי. באותה הדרך ישוע המשיח, הכהן הגדול שלנו, היה צריך לעזוב את השמים ולרדת לארץ על מנת להכריז עלינו, החולים במחלת החטא, נקיים.

מדוע לא תיתן לישוע להיכנס לחייך כעת על מנת שהוא יוכל להכריז עליך נקי. כל שעליך לעשות זה לבקש ממנו והוא יבוא.

facebooktwittergoogle_plusredditpinterestlinkedintumblrmail